הוא נולד לדור שני/שלישי של מייסדי המדינה. "הבייבי גבר" נולד לתבנית שאינה מדוברת של גיבור על. פנטזיות וציפיות רבות של מגוון עדות מונחות על כתפיו של הקטן כבר מהיום השמיני להולדתו בו מכהים את כאב המילה.
מימי הגן, התבצעה הסללה ישירה לחיבור מצומצם לשפה ולעולם הרגשי (אל תתבכיין, אל תהיה נקבה, אל תיתן מקום לדמעות ולכאב...). הבייבי גבר מחכה את דור אבותיו.
והנער גדל עם ציפייה חברתית ועצמית להוכחה עקבית של גבריותו ואומץ ליבו. הציפייה מחלחלת מהנרטיב הציוני העוצמתי, הוריו, נשות ואנשי החינוך המקיפים אותו, הקולנוע והתרבות.
לאחר טקסי גיל ההתבגרות הבחור עוזב את ביתו לשנים ונשלח ("בוחר") ללכת לצבא הגנה לישראל. סיפורי הגבורה וטקסי יום הזיכרון שחווה מימי הגן צרובים בתודעתו. תודעת השליחות להגנת ישראל ותקיפה בעת הצורך תוך מפגש עם חינוך גברי צבאי קשוח ומיומנויות תקשורת מצומצות ביותר.
הכאבים והטראומות לא מאחרים להגיע: אימונים קשים, חשיפה לקור ולחושך, פציעות, תאונות אימונים, מבצעים, מלחמות, מוות ואין ספור אירועים קשים של חיכוך עם אוכלוסיה מקומית.
הלוחמים שהשתחררו מהצבא ונוסעים למסע מַעֲבָר של גיבורים עם אגו בשמים וּפְגִיעוּת לא מודעת ועם צורך עז להפגת הלחצים והזכרונות הלא מדוברים. הדרך סלולה וקצרה להעצים את קהות החושים תוך ניסיון להתחבר לרגש על ידי ערבוב של סמים ויצר הרפתקנות על מנת לברוח מהכאבים והפחדים מצד אחד, חיבור לשפה, לרגש, ולבנות המין השני מהצד השני.
טרקים, באנג'י, רפטינג, סמים, חופש, טיולים, חיפוש עצמי, מפגש עם רוחניות, מדיטציה, תורות נסתרות, הסרת עול, אופנועים וחיפוש סכנות וריגושים על מנת לחגוג את החופש והשחרור לאחר החוויה הצבאית הדרמטית ולפני החזרת השדון לבקבוק הלחץ הישראלי.
וחזרה לארץ. בום.
הקשיים מתחילים.
ההשתלבות חזרה לחברה האזרחית עם ציפיות בשמיים, בלבול של לוחמים, אקדמיה ושוק עבודה עם רף כניסה גבוה, 12 שעות עבודה ביום, חיים תחת לחץ. יוקר המחיה בתקרה.
והגיבורים לעיתים נותרים ללא שפה ומילים והסללה מתמשכת ומגמגמת.
חתונה, ילדים, פרנסה, האתגרים ואירועי החיים מגיעים בצרורות. אחת שתים.
והנתקים מתחילים. השפה של הגבר עילגת/ נאלמת. המרחק בינו לבין סביבתו ובת זוגו מתגבר.
טעיות, לחצים, שתיקות, תוקפנות, כשלונות, פיצויים, התמכרויות, בושה ובדידות פוקדים את הציידים הקדמונים בעידן הטכנולוגי. סחרור וערפילים פוקדים את הגברים בזריחה ובשקיעה: השקעות, גיוסים, פרויקטים, התמחויות, כספים, נדל"ן, מכירות, פיתוחים, אמביציה בשמיים והמרחב של הזירה המשפחתית מופסד (דר' אור ענבי: "מעורבות אבהית בזירה הביתית ואידאולוגיות של גבריות בחברה הישראלית"). הגבר שם נתפס בחולשתו ובהעדרותו (היכולת להיות נוכח ומעורב רגשית וגם היעדרות פיסית עקב ריבוי שעות עבודה), עובדה שמגבירה את הנטייה למתחים, פיצויים ובריחות.
החיבור עם הילדים, הבת/בן זוג ובעיקר עם עצמו עשוי להיות רופף. חוסר מודעות, עיוורוון ולחץ מתנחל בתודעה הגברית. "החיים הכפולים" בשיאם (דר' גבריאל בוקבזה: "הדרמה של הגבריות החדשה"). כלפי חוץ הגבר בשיאו. בִּפְנִים אחרת. מתחים, בדידות, בושה וניתוק. היכולת לשתף, לפרוק, לבקש עזרה, להשקיע ולהזין את עצמו נמוכה.
האפשרות להיות באינטימיות עם בת זוגתו נדירה.
ובמשך השנים בזוגיות מתגלים וצצים יותר ויותר ריבים, מתחים, שתיקות ותוקפנות.
הגבר שמגיל הגן למד להתרחק מרגשות ושפה מוצא את עצמו בדרך חד סיטרית. הלחצים מתגברים. הזירה המשפחתית שאמורה להיות מיבצרו המוגן והאוהב לעיתים נהפכת לזירה לא מפרגנת. וכאן מתחילים להגיע תרחישים המוכרים לנו היטב. פרידות, גירושין וגם דיכאונות ומצבי קצה.
אנחנו נמצאים בעידן שאנחנו הגברים חייבים לקחת אחריות ולשנות את הדפוסים החברתיים המשפיעים על הילד והגבר הישראלי. מעגלי גברים רבים נפתחים בארץ. תנועות משמעותיות למודעות, שחרור ומתן מענה ותמיכה לבדידות ולבושה.
מתחברים? מזהים? מתנגדים? כועסים?
אשמח לשמוע מה דעתכם על נקודת המבט (מכלילה ואיננה נכונה לכולם!).
אני מרצה על הסיפור האישי שלי ומאמן אישי לגברים בצמתים ומשברים.
אם הגעתם עד לכאן - אלופים אתם!
"חיה בכל מאודך. דע את מטרתך העמוקה. הענק את המתנה שנולדת להעניק.
הפסק לחכות. הרגש הכל. אהוד עד כאב. הענק ללא דופי. שחרר" דיוויד דיידה, בספרו בדרך גבר
コメント