האדם הלוחם, לקוי הראייה המתעוור

קם כל בוקר וכל חושיו נדרכים לקראת יום חדש וגדוש בו יצטרכו להתאמץ ולהביא את אותו מוגבל למשימותיו ללא נפילות ופגעים בדרך.

זו, חווית חיים הבוחנת את המסוגלות והרוח כל יום מחדש.

החשכה, התופסת את מקומה בחייו, הנסיגה, ההאטה, הנזקקות ולעיתים המיינדסט עלול ליפול ואיתו תחושת המסוגלות והערך.

חוויה זו מתרחשת בעיקר בינו לבין עצמו.

ביום, בו אותו אדם "מוגבל" החליט לשתף או חלילה לבקש עזרה, מסכים לשחרר שליטה ולהביע רצון לתלות חל שינוי משמעותי במערכות היחסים עם סובביו. ואם מדובר בגבר גבר הרי זה כמו לשחרר לחופשי אסיר מתא כלאו.

בקשת עזרה עשויה להיות הוכחה לפגיעות, חולשה, מסכנות.

מאידך עצם שחרור השליטה המגיע מחוסר אונים ועובר התמרה לחווית הושטת היד של המבקש לנותנ/ת היא תחושה נשגבת ומפתיעה בה מתרחש קסם של אוטנטיות, אינטימיות והדדיות שכל כך מפתיע ומרומם להרגישם.