לעולם לא אבקש עזרה!!

אתם יודעים מה זה לחיות את החיים ללא בקשת עזרה?

גם כשאתה בשיט רציני אתה לא תבקש עזרה.

אתה תעדיף להישאר בעיוורון, בשטח מת, בשדה מוקשים אך לא תספר את הכאב או ההפסד שלך בחוץ. גם לא לחבר הכי טוב...

ההילוך החמישי הזה פשוט לא קיים בך.

זה מחסור של ערוץ טופוגרפי במוח הגברי.

לא ראית את זה מעולם אצל אבא שלך. או אצל האחים שלך.

לימדו אותנו שזו חולשה

אידיאל הגבריות המסורתית מבחין בבקשת עזרה כחולשה. תלות נשית ולא גברית.

אני אחווה כאבי לב משמעותיים ולא אעיר את אשתי בלילה.

אריב איתה חודשים ולא אשתף את החבר שלי.

חשבון הבנק שלי לא משהו בלשון המעטה אך הבושה לא תיתן לי לדבר.

אני מתוסכל, עצבני ומתפרץ אך מאחסן את הכל בתוכי. עד שזה מתפוצץ. בהתפרצויות, שתיקות, מחלת עיניים, פיטורים, גרושים, התמכרויות, השקעה בלתי פוסקת בחוץ.

אך לא. עדיף לא לשתף. לא להיות פגיע. לא לחשוף את הכאב שתקוע לי בין המוח ללב כשרשרת חלודה מלאה בגריז.

איזו בדידות.

גבריאל בוקבזה כותב בספרו הנהדר הדרמה של הגבריות החדשה : "הגברים שומרים על סודותיהם וכישלונותיהם כמו על פצצות הגרעין הישראלי"

אני זכיתי ללמוד לבקש עזרה בדקה ה 90 לפני שהזוגיות שלי התפרקה ובמקביל שמחלת העיניים תקפה אותי.

בבקשת העזרה ו"כאילו" הנכחת החולשה שלי אני זוכה לרגעים של אינטימיות זרה ולא מוכרת. זה כל-כך מרגש אותי. ברגע שאני פותח את שער ליבי מעבר לגבריות המחוספסת אני פוגש יופי. רוך. דאגה. נתינה.

מתי אתה מבקש עזרה?

רוצה לנסות ולראות אלו דברים טובים ומפתיעים יקרו לך?

תמונה ממעגל גברים ברחובות לגברים שהתמסרו לתהליך של 5 חודשים בהנחייה שלי במסגרת עמותת "שבת אחים"